The Human Experience Project

החוויה האנושית  /  The Human Experience

 

 

״עולם שאפשר להסבירו אפילו בנימוקים גרועים, הוא עדיין עולם מוכר. לעומת זאת, בעולם שניטלו ממנו פתאום האשליות והמאורות, אדם מרגיש עצמו זר. גלות זו אין לה תקנה, מפני שהיא חסרה את זיכרונות המולדת האבודה, או את תקוות הארץ המובטחת. פירוד זה בין האדם לבין חייו, בין השחקן לתפאורה שלו, הוא הוא תחושת האבסורד״

 

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס

 

מה נשאר כשמקלפים מבני האדם את כל שכבות הטכנולוגיה והנוחות, את ההקשרים של זמן, מקום ותרבות? מהי החוויה האנושית המזוקקת? איך היה נכתב ״המדריך לשימוש בחיים״ אם היה מוצמד לכל צאצא של החברה האנושית שמגיע לעולם?

מה מגדיר את הזהות האנושית המורכבת והשבירה? מהו תכלית הניסיון המתמשך שלה להכיל את המציאות ולהיות מוכלת על ידה? לתת משמעות בעלת ערך לעצם הקיום הפיזי

 

בסדרה החוויה האנושית עברו המצולמים, מכרים אישיים של הצלם מחיי היום יום שלו, הפשטה מסממני ההיכר שלהם ונוצקו מחדש לתוך סיטואציות מבוימות בקפידה, כמעין ניצבים בתיאטרון אבסורד אנושי שממנו משתקפת חווית הקיום החמקמקה, המנוכרת והמפתיעה.

 

מעשה אמנותי זה בוחן בעין ביקורתית וחוקרת שאלות של בדידות, ניכור, משמעות ובלבול.

לעיתים בדרך הומוריסטית, לעיתים טראגית או סוריאליסטית ותמיד כיצירה מחדש של עולם שנע על הקו הדק שבין אוטופיה ודיסטופיה. בין היגיון וסדר לכאוס והתפרקות.

 

***

 

"A world that can be explained even on poor grounds, is still a familiar world. In contrast, in a world that has suddenly been deprived of illusions and luminaries, one feels alien. This exile has no regulation because it lacks the memories of the lost homeland, or the hopes of the Promised Land. This separation between man and his life, between the actor and his decor, is the sense of the absurd. "

 

Albert Camus, The Myth of Sisyphus

 

What remains when people peel away all the layers of technology and convenience, the contexts of time, place and culture? What is the distilled human experience? How would the "Guide to Life" be written if it were attached to every descendant of human society that ever comes?

 

In the human experience series, the Photographed figures, personal acquaintances of the photographer from his daily life, went through their hallmarks and re-cast into carefully staged situations, like a sort of human absurd theater that reflects the elusive, alienating and surprising experience of existence.

 

This act of art examines with a critical eye and investigates questions of loneliness, alienation, meaning and confusion.

Sometimes in a humorous, sometimes tragic or surreal way, and always as a re-creation of a world moving along the fine line between utopia and dystopia. Between logic and order to chaos and disintegration.